Vayedaber

Simple Havroutah

Nazir

Daf 24b

רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי מַקְנֵי לַהּ — נָמֵי בְּמִלְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ, בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לַהּ — לָא מַקְנֵי לַהּ.

Traduction

Rava said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the reason the animal loses its sanctity is that even when he transfers it to her, he does so for a matter that is necessary for her to bring, but for a matter that is not necessary for her to bring, he does not transfer it to her.

אִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ, חַטָּאת — תָּמוּת, וְעוֹלָה — תִּקְרַב. הִיא מְנָא לַהּ? הָאָמְרַתְּ: מַה שֶּׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ! אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁקִּמְּצַתָּה מֵעִיסָּתָהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאַקְנִי לַהּ אַחֵר, וַאֲמַר לַהּ: ''עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן''.

Traduction

§ The mishna teaches: If the animal was hers, the sin-offering must be left to die and the burnt-offering is sacrificed. The Gemara asks: She, this married woman, from where does she have her own property? Haven’t you said as a principle that with regard to any item that a woman acquires, her husband automatically acquires it from her? Rav Pappa said: This is referring to a case where she saved it from her dough, i.e., she was able to buy the animal with the money she saved by eating less. And if you wish, say instead that another person transferred the property to her, and he said to her that he is doing so on the condition that your husband has no rights to it. In that case the wife is the exclusive owner of the animal.

Rachi non traduit

היא מנא לה. הא בהמה הא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה:

שקמצתה מעיסתה. כגון דהשרה לה מזונות על ידי שליש ותנן בפרק אע''פ (כתובות סד:) דלא יפחות לה בשבוע משני קבין חיטין והלכה זו וקיפחה ממזונותיה על יד עד שלקחה בהן בהמה זו:

איבעית אימא דאקני לה אחר. דאי קימצתה מעיסתה אמרינן נמי מה שקמצתה אשה קנה בעלה:

Tossefoth non traduit

[האמרת]. ל''ג תנן דהוי משמע כאילו בא להקשות והוא לא בא אלא לפרש והא אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דווקא אלא כלומר הכי קיימא לן בעלמא:

שקימצה מעיסתה. וא''ת והא אמר בפרק אע''פ (כתובות נט.) דמותר מזונות לבעל וי''ל דהכא מיירי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצת בכך והותירה ממעשה ידיה והא ודאי דידה הוא ועוד תירץ הר''ם דהא דאמרינן מותר מזונות לבעל כגון שקצבו לה כך וכך דינרין לשבת והוזלו המזונות שדי לה באותה קצבה כדי שבעה והותר אותו מותר לבעל אבל הכא מיירי שקימצה מעיסתה שלא הוזלו המזונות אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה כדי שובע דההוא מותר הוי ודאי דידה:

ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן. ר''ת פסק כרב דאמר פרק בתרא דנדרים (דף פח.) המודר הנאה מחתנו ורוצה ליתן מעות לבתו אומר הרי מעות נתונים ליך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך ואמר רב עלה ל''ש אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אבל אמר לה מה שתרצי תעשי קנה יתהון בעל ואע''ג דשמואל פליג עליה התם והלכתא כוותיה בדיני מ''מ כי איתשיל לענין איסורין איתשיל ובשמעתין קיצר הש''ס וי''ל שאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך:

הָעוֹלָה — תִּקְרַב עוֹלָה, וְהַשְּׁלָמִים — תִּקְרַב כּוּ'. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לַאֲבוּהּ בַּר אִיהִי: לָא תִּיתֵּיב עַל כַּרְעָיךְ עַד דְּאָמְרַתְּ לִי הָדָא מִילְּתָא: וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה אֵילִים שֶׁאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם: שֶׁלּוֹ, וְשֶׁלָּהּ, וְשֶׁלְּאַחַר הַמִּיתָה, וְשֶׁלְּאַחַר כַּפָּרָה.

Traduction

§ The mishna taught that the burnt-offering is sacrificed as a burnt-offering and the peace-offering is sacrificed as a peace-offering. Shmuel said to Avuh bar Ihi: You shall not sit on your feet until you say and explain to me this matter taught in a baraita: And these are the four rams of the nazirite’s offering that do not require bread to be brought with them, in contrast to the usual practice: His, hers, the one brought after death, and the one brought after the nazirite has gained atonement by means of a different offering.

Rachi non traduit

א''ל שמואל לאבוה בר איהי כו' שלה [הא דאמרן] במשנתנו דאין טעונים לחם:

Tossefoth non traduit

אמר שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיב. אלא עמוד על כרעיך על רגליך כמו מתותי כרעיה דר' חנינא בפרק קמא דחולין (דף ז:) עד דאמרת לי הדא מלתא:

אלו הן אילים שלו ושלה ושל אחר מיתה ושל אחר כפרה. אע''ג דכולן משניות הם שמא שלאחר כפרה דלא תנינא בהדיא קמיבעיא ליה אי נמי כל זה מדברי שמואל שלה הא דאמרן עד [דפריך] ליה ותו ליכא והא איכא ושאר שלמי נזיר כל זה פריך שמואל לאבוה בר איהי והשיב שלא כמצותן לא קחשיב:

שֶׁלָּהּ — הָא דַּאֲמַרַן. שֶׁלּוֹ — דִּתְנַן: הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר, וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר. גִּילַּח, אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבִים, מִיחָה, אוֹ שֶׁמִּיחוּהוּ קְרוֹבִים.

Traduction

The Gemara clarifies this statement: Hers, this is that which we just said, the offering of a woman who separated an animal of her own before her husband proceeded to nullify her vow. His, as we learned in a mishna (28b): A man can vow his son to become a nazirite, i.e., he can apply a vow of naziriteship to his minor son, but a woman cannot vow her son to become a nazirite. If the son objects, either of his own initiative or at the behest of others, his father’s vow is canceled. Consequently, if the boy shaved his hair during the period of naziriteship, thereby demonstrating his desire not to be a nazirite, or if relatives shaved him, or even if the minor performed no action at all but simply objected, or if his relatives made him object, his naziriteship is canceled.

Rachi non traduit

גלח. בתוך ימי נזירותו:

או שגילחוהו הקרובים. בתוך ימי נזירותו או שמיחה אע''פ שלא נתגלח בטלה נזירות:

Tossefoth non traduit

שלה הא דאמרן. במתני' (היינו בממונה):

שלו דתנן האיש מדיר בנו בנזיר. מתני' היא בפירקין (לקמן נזיר כח:) ובשילהי פירקין מפרש ליה למר דהלכה היא דאיש מדיר בנו [והלכה] נתקבל דיכול למחות בין הוא בין קרוביו לפיכך גלח הוא ועשה מעשה בגופו לבטל נזירות אביו או שמיחה בדיבורו:

הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין, דְּמֵי חַטָּאת — יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

Traduction

In that case, if he had unallocated funds, which had been consecrated for the child’s offerings but not designated for any particular offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If he had allocated funds designated for a particular offering, the money for a sin-offering is taken and cast into the Dead Sea; the money for a burnt-offering is brought as a burnt-offering, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property; and the money for a peace-offering is brought as a peace-offering and it is eaten for one day and does not require bread.

Rachi non traduit

ואם היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה. ויביאו מהן עולות לקיץ המזבח דאין חוששין לדמי חטאת שבהן כדלקמן שהלכה היא בנזיר כך:

שֶׁלְּאַחַר מִיתָה מְנָלַן, דְּתַנְיָא: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לִנְזִירוּתוֹ — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהָבִיא בְּכוּלָּן שְׁלָמִים.

Traduction

With regard to a ram that is after its owner’s death, from where do we derive that this offering requires no bread? As it is taught in a mishna (Me’ila 18a): With regard to one who separates money for his naziriteship without specifying an offering, he may not derive benefit from them, but one who benefits from it is not liable for misuse of consecrated property. Why is he not liable to bring an offering for misuse of consecrated property? It is because the money is fit to bring peace-offerings with all of it, and no misuse is effected by deriving benefit from a peace-offering until after its blood has been sprinkled.

Rachi non traduit

המפריש מעות לנזירותו. והיו סתומין:

לא נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראוין להביא בכולן שלמים. דבכל מעה ומעה שלהן יכול להביא בהן שלמים ובשלמים אמרינן (מעילה דף ו:) דליכא מעילה לפני זריקת דמים:

Tossefoth non traduit

שלאחר מיתה. דתנן גרסינן דמשנה היא פ''ג דמעילה (דף יא.) המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן או שמא אפילו מדאורייתא אסור אע''ג דקיימא לשלמים מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא איכא:

מפני שראוין כולם לבא שלמים. דכיון שלא פירש כלום אם [יתרמי לו בהמה] שמינה יביא בכולן שלמים אם ירצה והשאר יביא מביתו ולכך אין מועלין בהן:

מֵת, וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים — יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין, דְּמֵי חַטָּאת — יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה — יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים — יָבִיאוּ שְׁלָמִים, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

Traduction

The mishna continues: If the one who set aside the money died and he had unallocated funds, they are all allocated for communal gift offerings. If he left behind allocated funds, with regard to the money for a sin-offering, one must take it and cast it into the Dead Sea; one may not derive benefit from it but one who benefits from it is not liable for misuse of consecrated property. The money for a burnt-offering is brought as a burnt-offering, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property. The money for a peace-offering is brought as a peace-offering, and it is eaten for one day and does not require bread. This is the case of a ram after its owner’s death that does not require bread.

Rachi non traduit

מעות מפורשין דמי עולה יביאו עולה. וה''ה דהוה ליה למיתני דדמי חטאת ילכו לים המלח:

Tossefoth non traduit

היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה. נדבת צבור עולה הויא:

ואין טעונין לחם. במנחות (דף ד:
ד''ה ואין) פרשינן דבעי על כפי נזיר לתנופה וליכא:

שֶׁלְּאַחַר כַּפָּרָה — סְבָרָא הוּא, שֶׁלְּאַחַר הַמִּיתָה מַאי טַעַם — דְּלָא חַזְיָא לְכַפָּרָה, שֶׁלְּאַחַר כַּפָּרָה נָמֵי — הָא לָא חַזְיָא לְכַפָּרָה.

Traduction

As for the ram that is after atonement, whose owner has used a different offering to achieve atonement, the halakha that this offering does not require bread is not taught explicitly. Rather, it is based on logical reasoning: What is the reason that no bread is brought in the case of a ram that is sacrificed after the death of its owner? It is that this offering is not fit for atonement, as no atonement is granted to the dead through offerings. With regard to a ram that is sacrificed after atonement too, it is no longer fit for atonement, as the owner has already gained atonement by means of a different animal.

Rachi non traduit

שלאחר כפרה. שאם הפריש בהמתו ואבדה או מעות ואבדן והפריש אחרים תחתיהן ואח''כ נמצאו חטאת או דמי חטאת יוליך לים המלח והעולה תקרב עולה והשלמים לשלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם דסברא הוא כו':

Tossefoth non traduit

שלאחר מיתה מאי טעמא. לא בעי שלמים לחם דלא חזיא לכפרה ואין כאן כפי נזיר שלאחר כפרה נמי כגון שנדר והפריש קרבנותיו ואבדו והביא אחרים ונתכפר בהן ואח''כ נמצאו הראשונים אותן שלמים נמי קריבין בלא לחם:

וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא: וּשְׁאָר כָּל שַׁלְמֵי נָזִיר שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן — כְּשֵׁרִים, וְלֹא עוֹלִין לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה, וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֹא לֶחֶם וְלֹא זְרוֹעַ!

Traduction

The Gemara asks: And is there nothing else? Are there no other instances of a peace-offering of a nazirite that does not require bread, apart from the aforementioned cases? But isn’t there the following halakha: And with regard to all the other peace-offerings of a nazirite that were slaughtered not in accordance with their mitzva, e.g., if the ram was not of the proper age, they are fit offerings and may be eaten, but they do not count toward the owner’s obligation, i.e., he must bring another offering. The baraita continues: And these offerings are eaten for one day, like regular peace-offerings of a nazirite, and they require neither bread nor the foreleg, unlike the peace-offering of a nazirite. This is another example of a nazirite’s peace-offering that does not require bread.

Rachi non traduit

ותו ליכא. אלא הני ארבעה אילים שלא יהו טעונין לחם:

והא איכא. דתני לוי במתני' דאמר במס' מנחות (מח:) ובתוספתא דנזיר (פ''ד):

ושאר כל שלמי נזיר. לעיל איירי בשלמים:

ששחטן שלא כמצותן. דמצותן להביא בן שתי שנים לשם שלמי נזיר:

Tossefoth non traduit

ותו ליכא והאיכא ושאר שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן. פירש רש''י במנחות (דף מח:) ששחטן שלא לשמן עוד פירש שם לישנא אחרינא שלא כמצותן דאיל כתיב ביה בן שתי שנים והביאם בני שנה [כשרים] לשלמי נדבה:

ונאכלין ליום אחד. כחומר שלמי נזיר דשאר שלמים נאכלין לשני ימים דדינן כתודה דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר (מנחות דף יט.):

ואין טעונין לא לחם ולא זרוע. הואיל ואין הנזיר ניתר בהן לכך אין טעונין זרוע להתבשל עם האיל ולעשות תנופה וה''ה דבמתניתין הוה ליה למיתני ולא זרוע:

כְּמִצְוָתָן קָא חָשֵׁיב, שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתָן לָא קָא חָשֵׁיב.

Traduction

The Gemara answers: In the above list the tanna includes only offerings that were sacrificed in accordance with their mitzva; he does not include animals that were sacrificed not in accordance with their mitzva.

הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים — יִפְּלוּ לִנְדָבָה,

Traduction

§ It was stated above, with regard to one who separated money for his naziriteship and then died, that if he had unallocated funds, they are all allocated for communal gift offerings.

Tossefoth non traduit

היו לו מעות סתומים. הכי גרסינן בספרים והיו לו ומשמע דקאי אמפריש מעות לנזירותו דמסכת מעילה ולא אמתני' [דהכא] דהיו לה מעות סתומים ונראה דלכך לא קשיא ליה אמתני' [דהכא] משום דאיכא לאוקומי דאמר לנזירות ולכך יפלו לנדבה דאי בעי מייתי בכולן עולה אבל אמתני' דהתם קשיא ליה דע''כ מיירי היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאם לא כן אמאי תנא מעות סתומות והא בסתומין איירי בהך דינא (דלעיל) אבל במתני' דעד השתא איירי בבהמות ועתה התחיל לשנות דין דמעות סתומין ולהכי פריך אהא דהתם סתומים יפלו:

הגה''ה יפלו לנדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהן. ואיך יפלו לנדבה והוא הדין דהוה מצי לאותובי והלא דמי שלמים מעורבין שאינן כליל ואיך יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח דהוי כולה כליל אלא דעדיפא פריך מחטאת שאינו כלל בר הקרבה לאחר המיתה אלא לים המלח אזיל וא''ת [וליתני] מפני שראוין להביא בכולן [עולה] כדאמר לעיל מפני שראוין להביא בכולן שלמים וי''ל דהכא משום כשהוא חי שייך למימר מימליך אבל כשמת לא שייך למימר מימליך והרי הם כתחילת הפרשה והרי הם כמפורשים גם לחטאת ועי''ל דהא דאמר שיכול לשנות להביאן כולן לשלמים היינו דווקא היכא דאמר אלו מעות לנזירותי דמשמע אם ארצה אביא בשליש עולה ובשליש חטאת ובשליש שלמים או אם ארצה אעשה מכולן חטאת או מכולן שלמים דלנזירות משמע שפיר למקצת נזירותו אבל היכא דמת והיו לו מעות סתומין דיפלו לנדבה דאיירי בהפריש מעות ואמר מעות הללו לקרבנות נזירותי לא יוכל להביא בכולן קרבן אחד דהא קרבנות קאמר הילכך יש במעות הללו דמי חטאת לכך פריך איך יהא בכולן נדבה והלא דמי חטאת מעורבין בהן ובזה מתיישב לשון מתני' דמעילה (דף יא.) המפריש [מעות] לנזירות אין מועלין בהן מפני שראויין לבא בכולן שלמים [ומיירי מתני'] ובתר הכי תני מת והיו לו מעות סתומין והא בסתומין איירינן והכי איבעי ליה למימר מת יפלו לנדבה אלא הכא [קא מיירי] דאמר דוקא לנזירותי דאז יכול להביא בכולן אחד מקרבנותיו דמשמע אכל קרבנותיו קאמר ולכך קתני בסיפא מת והיו לו מעות סתומין ואפילו נמי אמר אלו לקרבנות נזירותי כולן יפלו לנדבה וכן מוכח מההוא (דלרבא) [דלקמן] (דף כו:) אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא בחציו עולה ובחציו שלמים ומשמע משום דאמר השאר לשאר נזירות דחשבינן ליה כאומר לקרבנות נזירותי אבל אמר והשאר לנזירותי ולא לשאר מכולן יעשה מהם עולה או שלמים מכולן כך פר''י [הגה''ה]:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source